ירושלמי- החטא שגרם לגזירה המן

בבבלי מובא ששאלו תלמידי של רשב"י את רבם: "מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור (בימי אחשוורוש) כליה?
והוא ענה להם: "אמרו אתם". הוא כנראה הבין שהם באים אליו עם שאלה וגם עם תשובה, שטעונה בירור.
"אמרו לו: "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע". רשב"י הקשה על כך: "אם כן אותם שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו לא יהרגו?", הרי רק אנשי שושן נהנו מסעודתו של אחשורוש.
בבבלי אין מענה על כך, ולכן תלמידיו מבקשים מרשב"י שיסביר הוא מדוע באה על ישראל צרת המן. והוא מסביר: "מפני שהשתחוו לצלם" בימי נבוכדנצר.

עניין זה נידון גם בתורת

חכמי הירושלמי, במדרש שיר השירים רבה (ז, ד):
"אם כן למה באו ישראל בספק (בגזירת להשמיד להרוג ולאבד) בימי המן?
רבנן אמרי: על שעבדו ישראל עבודת כוכבים.
ור' שמעון אמר: על שאכלו מתבשיל הגוים.
אמרו לו: והלא לא אכלו סעודה אלא אנשי שושן הבירה בלבד?
אמר להן: והלא כל ישראל ערבין אילין באילין, דכתיב "וכשלו איש באחיו" – איש בעון אחיו."

במדרש זה לא שאלה ששאלו תלמידיו את רשב"י, והוא דחה את דבריהם. כאן זו מחלוקת בין חכמים לרשב"י. ורשב"י הוא דווקא זה שאומר שהחטא היה שנהנו מסעודת אחשורוש. ועל דחיית הבבלי: "אם כן אותם שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו לא יהרגו" – רשב"י עונה: כל ישראל ערבים זה בזה.

בבבלי לא עונים כך. המבט הפרטי, המפורד, של חוץ לארץ, מתקשה לראות את הערבות הזאת, ולכן לא עונים בבלי על שאלה זו. לעומת המבט של הירושלמי, שמופיע במדרש, הוא מבט של תורת ארץ ישראל, שהוא מבט כללי יותר. במבט כללי מובן מדוע חטא יהודי שושן, עיר הממלכה, הביא על כל ישראל גזירה קשה.

יש הבדל נוסף בין הדיון הבבלי לדיון הארצישראלי. בבבלי המסקנה היא שיטתו של רשב"י, שעוון ההשתחויה לצלם בימי נבוכדנצר הוא שגרם לכך. המסקנה היא שהעוון כאן הוא עוון רוחני ולא גשמי.

לעומת זאת, במדרש, תורת חכמי הירושלמי, רשב"י אומר שהעוון הוא אכילה מתבשיל הגויים. העוון הוא לא בעולם הרוחני הגלוי – עוון ע"ז, שהוא פגיעה בעיקר, אלא עוון פנימי יותר, של טשטוש הזהות הישראלית בחיים עצמם, באכילה. על אף ש"רובם של אותו הדור צדיקים היו, שנאמר שק ואפר יוצע לרבים" (לשון המדרש שם), היה כאן חטא עמוק של ניתוק בין הזהות הישראלית הכללית, בתורה ומצוות, לבין הביטוי של זה בחיי הטבע.

זה ההסבר של רשב"י לחטאם של אותו הדור, ועל כך באו ישראל בספק (=גימטריה עמלק) הריגה בימי המן האגגי. בהתאם לכך הישועה של פורים האירה את קדושת הטבע הישראלי, את קדושת המשתה והשמחה הישראליים.

יתן ה' שנזכה למימוש החזון של "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה"